חב' גוטמן-ברזילי בע"מ נ' ישראל

החלטה

ביום 13.5.12 ניתן פסק דין בתיק זה ובסיומו קבעה כבוד השופטת הד"ר ד. פלפל כי "כמו-כן זכאית התובעת ליתרת הוצאותיה (למעט שכ"ט עו"ד), אותן ישום הרשם" - ומשכך אני נדרשת לבקשה לאחר שהוחלפו תגובות כפי שהוריתי.

שומת הוצאות ההליכים המשפטיים נעשית בהתאם לתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שזו לשונה:

"513. הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט בלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

(1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה - כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין ;

(2) שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט ה אמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט".

בבוא הרשם לשום את הוצאות המשפט, הוא ממלא תפקיד טכני בעיקרו.

כעקרון, אין לו שיקול דעת להפחית את שיעור ההוצאות או להוסיף עליהן בודאי כשלא ניתנה כל "הוראה אחרת" על ידי בית המשפט, ולכן כל שנותר הוא לבחון, לפי תקנה 513, מהן ההוצאות שהוציאה המבקשת בפועל כמו אגרות, ומהן שאר ההוצאות הסבירות שהיו דרושות לניהול המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחים, בחשבוניות/קבלות, בתגובת המשיב ובתשובת המבקשת, אני מאשרת את ההוצאות שהוצאו בגין אגרות בית משפט כמפורט בסעיף 2. א. לבקשה; כן אני מאשרת את הוצאות העד כנזכר בסעיף 2. ב לבקשה; את ההוצאות שקבע כבוד השופט א. זמיר (בתארו כרשם) בעת שדחה את הבקשה לסילוק על הסף של התובענה – כאמור בסעיף 2. ג. לבקשה; גם את ההוצאות הנזכרות בסעיף 2. ד, ה, ו לבקשה אני מאשרת בהיותן סבירות בעיני, ולא רק שאינן גבוהות ולטעמי מידתיות, הרי ששוכנעתי כי ההוצאה היא סבירה ביחס למטרות לשמן הוצאו, כאמור בחשבוניות בהן עיינתי והן מגלות על פניהן מה מטרת ההוצאה וכי ההוצאה הוצאה בקשר לתיק זה (בהן מופיע שם המשיב).

כל ההוצאות שאשרתי לעיל, ישאו הפרשי הצמדה מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל, למעט החיוב הנזכר בסעיף 2 ג. - הוצאות הבקשה לפי התוצאות לגביו אני קובעת כי הבסיס להשוואת הפרשי ההצמדה יהיה מועד פסק הדין, שכן הוא המועד בו קם החיוב כלפי המבקשת כי רק באותו מועד 'נודעה התוצאה' של פסק הדין; לציין כי לא ראיתי להוסיף ריבית על ההוצאות שקבעתי שכן חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 בסעיף 3 שלו קובע כי "רשות שיפוטית רשאית לפסוק ריבית גם על הוצאות משפט" מכאן שבית משפט רשאי לפסוק ריבית במקרים המתאימים, ולא כברירת מחדל, ומשלא הוצגו בפני נסיבות המצדיקות פסיקת הריבית, לא מצאתי לפסוק ריבית.

את ההוצאה הנזכרת בסעיף 2. ז. אינני מאשרת.

הוצאות "בגין ייעוץ מקצועי ומוראלי שלקחה המבקשת עבור עובדיה ומנהליה..." אינו מתיישב עם רשימת ההוצאות המנויה בתקנה 513 א. לתקנות גם לא עם "כל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה"; ולא רק זאת אלא שגם אם מדובר ב"שאר הוצאות המשפט" כאמור בתקנה 513 (ב) לתקנות הרי לאחר שנתתי לבעלי הדין הזדמנות להציג טענותיהם, אינני סבורה כי הוצאות הנטענות בסעיף 2. ז. "דרושות לניהול המשפט" ומשכך אף אינני נדרשת לקבוע את סבירות הוצאתן.

לפני סיום אומר כי לא ראיתי לעכב מתן ההחלטה עד ההחלטה בערעור, כבקשת המשיב, זאת לאחר שבית משפט לא ראה לעכב ביצוע פסק הדין.

סיכומו של דבר, אני מאשרת את ההוצאות בסעיף 2. א-ו ועד בכלל, כשלסכומים אלה יתוספו הפרשי הצמדה כמוסבר לעיל.

לא ראיתי לקבוע כל הוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: